דירות דיסקרטיות איקוניות

היום היו חמש שנים לחתונתנו עם ואדים

דירות דיסקרטיות איקוניות שהיה צריך לסמן, לסמן בסיפורי מדיה חברתית, עבור חברות ומעריצים, להראות שגם אני יודע לבדר ולהירגע.
באופן טבעי, החגיגה נפלה על יום העבודה. הייתי צריך לצאת מהעבודה מוקדם. למרבה המזל, במשרד, הייתי במצב טוב עם ראש המחלקה. ועכשיו, בביטחון, היא הלכה למשרד של הממונה עליה, עם 12 סנטימטרים של חתיכים.
“הו ויקוליה, אתה נראה נהדר, “אמר בוריס ניקולאביץ’, הבוס שלי, והסתכל בחתך החולצה שלי.
כמובן, לא במקרה פתחתי את החולצה, כי אני יודע שבוריס ניקולייביץ ‘ אוהב מאוד את הציצים שלי. יש לי אותם מסודרים וקופצניים, הפפילות כמו כפתורים.

בוריס ניקולאביץ’, אני מבקש ממך, – אני מחייך ומסובב את תלתל השיער הבלונדיני שלי על אצבע מסודרת עם מניקור אדום יפהפה, שמשולב בצורה מגניבה מאוד עם השפתיים הארגמן.

רק רציתי להתקשר לדירות דיסקרטיות, ויקה, – בוריס ניקולאביץ ‘ ישב בכיסא ופתח את הזבוב.
להסביר את זה כן למה לא הייתי צריך, זו לא השנה הראשונה שלי במשרד. בהליכה בטוחה אני ניגש לבוס ומתכופף ליד רגליו של הבוס.
“יש לי יום נישואין כאן היום,” אני עושה את הזין שלו, ” אני אומר בחיוך מזוין.

הייתי צריך לעזוב מוקדם היום בוריס ניקולאביץ’, צ ‘ אוק-גלימק א. א. אז הזמנו את השולחן ב-5 בערב, גליק-גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק … גליק …
הבוס יושב מרוצה בפה פעור ומחזיק את ראשי במפשעה. קולות היניקה לכל המשרד.

כן, זה כל כך טוב שלי, קדימה-קדימה …
אני לוקח את הביצים באצבעותיי ומשתל את עצמי על הזין, שוקע לגמרי את הקנה בפה הרטוב שלי. הפה מזיל ריר, הדמעות זולגות, הכוס זורמת. הבוס כבר על הגבול, מרגיש איך הזין שלו הפך קשה כמו פסלון חרסינה. עוד קצת, כמה תנועות משרעת עם הראש שלי, ואני מרגיש כמו זרע מתחיל לדגדג לי את השמים. זה לא כמו שהייתי רוצה, אבל אני מתענג על הכל ומתענג.
הבוס מנגב את האדים מהמצח בידו, הוא אפילו לא יכול לדבר עד שהוא מתרחק מאורגזמה. אני קם על רגלי, מושך את חצאיתי ומלטף את לחיו של גבר, כאילו זה החביב עלי.
“כן, כמובן, לך מוקדם,” עונה הבוס שלי שזה עתה הסתיים בחיוך.
אחרי שסיימתי כמה דירות בדידות לעבודה, לקחתי את הארנק שלי, אז מיהרתי הביתה. עם זאת, היום הגדול הוא היום, אתה צריך להביא יופי לבעלי של אהובי. כבר מזמן החלטתי שאני אלבש שמלה חדשה לארוחת ערב, היא נקנתה מראש וחיכתה בארון של זמנה, מאוד אהבתי אותה בחנות, כל כך שחורה וקטנה, בנוסף, עשויה מעור, וזה נותן לה עוד יותר סקסיות, אפילו הייתי אומרת. ודרך אגב, עור זה מאוד פרקטי! מאז לא כל הגברים נבדלים על ידי היכולת לנקז זרע לתוך הפה שלהם, הם כל הזמן מחפשים לגמור איפה בלי להגיע. ובכן, הנעליים הן האהובות עלי בלעדיהן, ללא עקבים גבוהים, עכשיו בתקופת הקרוקס-לפטי הילדה הולכת בנעליים על כבלים כמו מלכה. והחלטתי יותר ויותר לא ללבוש שום דבר, בבקשה את הבעל.
הסטיילינג והאיפור לקחו כמובן זמן, אך עדיין הגיעו לפני בעלה. הלכתי לשולחן, לקחתי יין וישבתי מדפדף בקלטת. פתאום אני מרים את מבטי אל אולם המסעדה.
זה הבוס שלי, אותו מצצתי מאז הבוקר, אני חושב לעצמי, יושב ומחייך בעצבנות.

מה לעזאזל, הוא היה צריך לבוא לכאן בדיוק ביום הזה כנראה מדברים על משהו בעבודה, גם עם איזה חבר, אגב, גם חבר יפה למדי, אבל לא היום אני חושב על זה, – אני יושב ומדבר עם הנעל על הרגל שלי מסתכל על שני אלה בתקווה שהם לא יסתכלו לכיוון שלי, אחרת המצב יהיה מגוחך מאוד.

ואיפה בכלל הדירות הנפרדות שלי אבדו

כבר הגיע הזמן להופיע ולהסתיר אותי מאחורי כתפיו הרחבות ממצב לא נוח.

בקרוב אתה אהוב? – דופק ציפורן ארוכה על מסך הטלפון שלי מקליד הודעה לבעלי.

יקירתי, אני אעכב, אולי שעה וחצי, יש לנו כאן פגישות חשובות בעבודה, אני מצטער, – הודעה כזו מגיעה אליי בתגובה, מה שהופך אותי לאי הבנה, הוא שכח? לא יכולת לבטל את הפגישות המזדיינות האלה?
ואז אני רואה שאני כבר נבדק על ידי שני זוגות עיניים, בדיוק הבוס שלי בוריס ניקולאביץ ‘ וחברו, אני רואה איך מבטים שלהם סורקים את הירכיים שלי ורואים חיוכים על פניהם. אני לא יודע על מה הם צוחקים, אבל הפנים שלהם מאוד מרוצים מהדיאלוג.
אני יושב וכועס על בעלי, כמה הוא לפעמים לא טקטי, איך אפשר להתעסק ככה? בהתחשב בכך שהזמנתי מסעדה בעצמי, הוא היה צריך רק להביא את התחת שלו לכאן, ואפילו את המשימה הזו הוא נכשל בהצלחה.
דירות דיסקרטיות שלי מכווצות בזעם, רגל מקישה בעצבנות בעקב. ואז אני רואה שבוריס ניקולאביץ ‘ בא אלי וגם בחברת חברו או מי הוא שם, אני לא יודע.

ויקה, למה אנחנו יושבים כאן לבד, היו לך תוכניות? – שואל הבוס בחיוך, כבר דוחף את הכיסא לאחור, ומתיישב לשולחן שלי. גם האיש השני עושה את אותו הדבר.

תן לאנדריי להציג את עצמו, – האיש החזיק את ידי ולחץ אותה קלות.
הישיבה איתם במסעדה לא ממש עוררה בי השראה, אבל בעלי לא היה שם, חוץ מזה האידיוט הזה שכח לגמרי למה היינו אמורים להיפגש כאן, אז החלטתי שיהיה כמו שזה יהיה בזמן שאני יושב איתם, הבעל יבוא והם יסתובבו. בוריס ניקולאביץ ‘ הניח את כף ידו על ברכי.
איפה בעלך ויק הלך לאיבוד?. הוא שאל אותי בזריזות, מלטף את רגלו בידו.
“מי שמכיר אותו, עדיין עובד,” אמרתי, קצת משכה את רגלו מידו של האיש.

הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו, הו! שב כאן לבד, משועמם, עם רגליים כל כך יפות-פתאום אמר אנדריי.
לא ידעתי איך להגיב לדבריו של חברו של הבוס, אז פשוט חייכתי אליו בטיפשות.

כן, אנדרו, הרגליים של ויקטוריה פשוט מדהימות, תראה איזה ירכיים קופצניות … . “ענה בעליזות הבוס סטר לי מעט על הירך.
הרמתי רגל אחת במבוכה וזרקתי אותה על חבר, אבל כאילו זה רק הגביר את הסקרנות לרגלי, הגברים הביטו בהם עוד יותר תאוותניים בגלל השמלה המעטה, זה כבר לא היה פוריטני, הברווז גם עלה כמעט עד התחתונים …

אתה בעצמך לגעת אנדריי מיכאילוביץ’, להעריך את החלקות ואת הגמישות של הרגליים האלה, – מהנהן לכיוון הרגליים שלי אמר בוריס.
והרגשתי על הירך שלי את הדירות הבטוחות והדיסקרטיות של האיש, הוא לחץ את הרגל שלי על ידי בעל הבית, חבט בשפתיו באישור. וכל זה במסעדה, שבה, באופן כללי, לא היו הרבה אנשים, אבל בכל זאת, כמו מקום ציבורי. המצב הדליק אותי, אני לא אסתיר. ובכן, איך לא להתחיל כאן, שני דודים מוצקים כפות הרגליים שלי בין המסעדה.
בוריס ניקולאביץ ‘העביר את הכיסא שלו קרוב אלי, ואנדריי מיכאילוביץ’ ישב כל כך קרוב אלי. השולחן היה בפינת האולם, והאור העמום יצר תחפושת, אולי אפילו לא היה נראה לי, אבל אלה רק ההצעות שלי.
ויקה, סיפרתי לאנדריי קצת על יחסי העבודה שלנו, מחייך כמו חתול צ ‘ שייר, הבוס שלי התעלף.
לא ידעתי מה לומר. תשומת הלב של הגברים היתה נעימה, כמובן, אבל פולשנית מדי במקום הזה. אבל אני מודאג יותר מהיעדרו של בעלי, בחגיגה שלנו איתו.
אנדרו לקח את כף ידי השמאלית בידו והחל ללטף את אצבעותיי.

איזה אצבעות חינניות יש לילדה, ואיזה מניקור מעודן, הו ואיזו טבעת יפה, – מדבר מחייך ומביט בעיניי.
הבוס שלי בזמן הזה מחבק אותי ונוגע בחזה שלי מעט, מושך את קצה השמלה ומסתכל על הציצי החשוף, אנדריי גם הביט בעניין, אבל מיד הסתתר לאחור, כאילו אין כאן מסעדה.

ויקה, או אולי בעלה?. “שואל הבוס שלי ומשך את החזה שלי בתהליך.